קצת על Stress/ סטרס ואיך לנהל אותו

שיתוף ב facebook
תיהיו חברתים תשתפו
שיתוף ב google
תיהיו חברתים תשתפו
שיתוף ב twitter
תיהיו חברתים תשתפו
שיתוף ב linkedin
תיהיו חברתים תשתפו

קצת על סטרס

איזה חמקמק הוא הסטרס. מצד אחד כל אחד ברגע הופך לרופא וטוען בפניך " זה הכל בגלל שאתה בסטרס" "תפסיק להיות כזה לחוץ" "תירגע" מצד שני למושג הזה "סטרס" אין את הכבוד הראוי באמת. כלומר מעטים מאתנו שמבינים מה עומד מאחורי סטרס שגורם לחולי. איך זה לעזאזל קורה?

אז….בואו נדבר קצת על סטרס. היום זהו מושג נפוץ שהמחקר קושר לשלל בעיות רפואיות שונות שחווה על בשרה ונפשה האנושות כולה.

דיי נוח לנו לאמץ את המידע  הזה, זה קצת מוריד מאתנו את האחריות לחולי, מה לעשות כולם חיים בסטרס, יש שחיים אתו יותר בטוב ויש כאלה שפחות.

 אומנם אפשר ואף רצוי לעבור לחיות על אי בודד, ללא עבודה שמחייבת אותנו לדבר עם אנשים מעצבנים או לענות לטלפונים זועמים, לעמוד בתור או לעמוד בפקק, זו תמיד ההצעה הראשונה שלי למטופלים, רק מי שלא מסכים מסיבות כאלה ואחרות (לומר לכם את האמת עוד לא היה אחד שהסכים)אני יוצאת אתו למסע התבוננות  במושג הנדוש הזה סטרס ואנחנו מנסים לפצח אותו יחד.

סטרס ומנגנון הממותה

 לפני כמה מאות אלפי שנים, כשהיינו מלקטים בשלווה את ארוחת הצהריים שלנו בסוואנה ונתקלים לנו בהפתעה בממותה, בלוטת האדרנל הייתה משפריצה לזרם הדם שלנו קורטיזול ואדרנלין והינו נסים על נפשנו.  הלב היה דופק בפרעות, השרירים היו מוכנים מאיי פעם להציל את חיינו וכל הגוף היה מגיב בפעולה. אני קוראת לזה, נפלאות גוף האדם.

מה הקשר בין ממותה, סטרס, והיום יום שלנו

כיום כאשר אנחנו נוסעים בכביש ואיזה אידיוט חותך אותנו, חוץ מללחוץ בכוח על דוושת הבלמים וללחוץ בזעם על הצפצפה, לסנן כמה מילים חמות לעבר הנהג הפרוע ולהמשיך בדרך, אין לנו מה לעשות. לעומת זאת בלוטת האדרנל שיושבת מעל הכליה שלנו לא יודעת מה מתרחש מחוץ לגוף ומגיבה בדיוק באותה הצורה כמו במפגש "המרגש" עם הממותה.

וזה קורה לנו לא פעם במהלך היום בסיטואציות כאלה ואחרות, אנחנו בלחץ שלא נאחר, בלחץ לפני מבחן, בלחץ אחרי המבחן, בלחץ בהכנות לחתונה, בלחץ בראיון עבודה, מתי אנחנו לא בלחץ?!

בואו נחזור רגע לסיטואציה ברכב, פרט לכל תהליך הפרשת ההורמונים הבלתי ניראה והבלתי מורגש לרוב, קורים גם דברים פיזיים ומוחשיים לגוף שלנו: הנשימה יכולה להפוך שטחית, מתח בחגורת הכתפיים,  לעיתים נעילת לסתות, הבטן מוכנסת ומכווצת, הרגליים אסופות ומוכנות לפעילות. כל אלה קורים לנו פיזית בגוף, גם אם אנחנו לא שמים לב לזה.

ולא רק כשמשהו באמת קורה בחוץ, לפעמים רק המחשבות שלנו יכולות ליצור תגובות כאלה. רק מלחשוב על לאחר, רק מלדמיין את ראיון העבודה, רק מלהיזכר במשהו לא נעים, כל אלה יכולים ולרוב גם גורמים לגוף שלנו להגיב.

עכשיו תדמיינו לכם אדם שעובד במקום עבודה לחוץ, יש  לו דדליין שצריך לעמוד בו, הבוס נושף בעורפו וכל הזמן לא מרוצה, בן או בת הזוג שלו כועסים עליו שהוא חוזר הביתה מאוחר וגם לא עוזר במיוחד בבית. תדמיינו את הכבד המסכן של אותו האדם שיושב על הכיסא מול מחשב כשכל גופו מכווץ ואין מקום לנשימה אחת עמוקה וצלולה. מה קורה לכבד הזה? מה קורה למעיים בבטן המכווצת הזו? מה קורה לראש שהצוואר תחתיו מתוח כמו מיתר?

 מה באמת נוכל לעשות עם המידע הזה? איך נוכל לשנות את המצב?

אני מודיעה לכם בזאת שזהו אתגר לחיים. כל מה שאכתוב מכאן והלאה כנראה שלעולם  לא יבוא לכם באופן טבעי, רק תרגול מתמיד יגדיל את השריר הזה. אבל תודו, שבלי אימונים לא מצליחים.

אדם עם פנס לראשו:

אחד הדימויים שאני משתמשת בו הרבה עם מטופליי הוא האדם עם פנס לראשו.

אני מדמיינת את האדם עם פנס על הראש, כזה ששמים בטיולי שטח. הפנס הזה תמיד מעיר לנו את הדרך, את כל מה שקורה סביבנו, כך חינכו אותנו ואנחנו חינכנו כך את הפנס. מה שאנחנו שוכחים להאיר עליו הוא אנחנו עצמינו.

מה קורה בגוף שלנו בכל סיטואציה שקוראת איתנו?

 איחרתי לאירוע, מה קורה לי בגוף ברגע זה? מעבר להיותי מבואסת, מתוסכלת או כועסת, מה עם הנשימה שלי? אני סופר עצבנית , מה עם הטונוס שרירים שלי? מה עם הבעת הפנים? אני עצובה, מה קורה לי בבית החזה? האם אני נושמת? האם הכתפיים שלי שמוטות קדימה?

כל הדברים האלה קורים לנו. זה השיח שהגוף מנהל אתנו. אלה הם הרגשות שלנו, כל המכלול שאנחנו חווים מהרגע שיצאנו לאוויר העולם ועד הרגע שליבנו יעצור מלכת, כל הזמן נרגיש, וכל הזמן יהיה לזה ביטוי גופני.

השאלה היא רק מתי נזהה ונתוודה לעובדה הזו? ומתי נחליט להיות במודעות לכך? מתי נכוון את הפנס לתוכנו? שם יתחיל השינוי האמתי.

איך עושים את זה?

זיהינו? בואו נעבוד על זה.

אתם ברכב? תעשו סריקה מהירה של הגוף מהראש ועד הרגליים. משהו לא במצבו הרפוי והרגוע, נשמו לאזור, תרפו אותו, תעשו תרגיל קצר של גלגול הכתפיים לאחור, תיצרו מודעות. תדליקו את הפנס. תאותתו לגוף שלכם שהבנתם את השיח, ואתם על זה.

היכולת שלנו להדליק את הפנס הפנימי היא כמו כל שריר, כמה שנתרגל יותר כך היכולת הזו תגדל.

ייקח לנו זמן לזהות ולזכור להתבונן על עצמינו בסיטואציות שכאלה, אבל היי! כל החיים לפנינו וכדאי להתחיל כבר היום.

תעצמו עיניים(בכביש אנא מכם תישארו עם עיניים פקוחות) ותבדקו מה קורה בגופכם ברגע זה. אולי הישיבה לא נוחה לכם וקצת כואב בגב, אולי קר לכם או חם לכם? או אולי הכל מרגיש טוב עכשיו, אז תאמצו את ההרגשה ותהנו ממנה.

והנה עוד כמה טיפים כללים אך סופר חשובים להתמודדות טובה ובריאה עם סטרס

כמה דרכים להתמודד בגבורה עם הסטרס שסביבנו ובתוכנו:

  1. פעילות גופנית – נו באמת אבל כולם אומרים את זה. לשמחתי כולם צודקים, פעילות גופנית היא מזור לאינספור תחלואים של האדם, וגם במקרה זה לשחרר קצת קיטור, להזרים קצת דם בשרירים-, לאגרף איזה שק אגרוף בסוף יום עבודה, כל אלה יביאו חיוך ורוגע על פניכם. מחקרים מראים שפעילות גופנית יש בכוחה לשנות את המאזן החיידקי במעיים! וכמובן בכך להשפיע על המצב הבריאותי שלנו.
  2. תקדשו את השינה – זה הזמן בו הגוף שלנו מתחדש, נח, מתחזק והראש נקי(לרוב) מהרעש המתמיד שיש בו. אם השינה שלכם לא בשמיים- אתם מתקשים להירדם, יש סיוטים, מתעוררים בלילה ללא סיבה ולא מצליחים לחזור לישון, קמים לא רעננים, טפלו בזה.

3.תרגיל נשימות קצרצר – כשאתם קמים עם הכוס קפה, מול החלון, בנחת, 2-3 דקות של ריכוז בשאיפה ובנשיפה לפני שמתחיל המרתון היומי. ככה פשוט וככה יעיל. תבדקו אותי

  1. לימדו את האנשים סביבכם – את החברים, את הילדים. כמה שיותר אנשים סביבכם יהיו מודעים לעניין התמודדות עם הסטרס כך גם תגדל המודעות שלכם, זה יכנס לשיח בבית, בעבודה, עם חברים ואתם רק תרוויחו.
  2. תפנו שעה בשבוע – לטיפול בשביל עצמכם, לכו לכל מה שמרגיע אתכם. אם זה פסיכולוג, שיאצו, ביופידבק, דיקור, טווינא, עיסוי, מדיטציה, יוגה. כל דבר שמשקיט את ראשכם ומרפה את גופכם לשעה זה מבורך. לשעה בשבוע יש כוח עצום והשפעה אדירה על כל המהלך השבועי. תאמינו לי מניסיון.

לסיכום:

אם עוד לא רכשתם כרטיסים בכיוון אחד לאיזה אי נידח, ואתם ממשיכים במרוץ החיים הרגיל, אמצו לעצמכם הרגלים שמשמרים את גופכם ונפשכם מהשפעות הסטרס. עצם ההתבוננות וההכרה בכך שגם אתם כמו כולם מושפעים מהמושג הזה כבר תביא את הצעד הראשון.

קצת על מערכת עצבים/מערכת עצבים בראייה מערבית

בין כל חלקי מערכת העצבים שלנו אותנו מעניינות ה2 שכמעט מנוגדות האחת לשניה.

המערכת הסימפתטית שאחראית על התגובה במצבי לחץ ודחק על מנת לתת לנו את האפשרות להגיב בהתאם(כמו בדוגמא של הממותה) . לעומתה מערכת הפרא סימפתטית היא מערכת שאחראית על רוגע ושימור משאבים ומופעלת במצבי רגיעה כמו שינה לדוגמא. החלק המעניין כאן הוא שהן לא פועלות יחד, כלומר מערכת אחת מדכאת את פעילות השניה. ומכאן אם אנחנו לרוב בסטרס, יש דיכוי של פעילות המערכת הפרא סימפתטית ואנחנו בעצם לא חווים רגעים של רוגע.

סטרס טיפול
סטרס טיפול
סטרס טיפול
סטרס טיפול
סטרס טיפול
סטרס טיפול

"הבריאות ביידיים שלנו "

מאמרים במיוחד בשבילך 

All articles loaded
No more articles to load